מהם טיפולי שורש:

השן אמורה לתפקד במהלך כל שנות החיים. טיפולי שורש, תפקידם להציל שן שנפגעה מעששת בד”כ על מנת לשמר את היכולת התפקודית הנורמלית.

נמצאים העצבים וכלי הדם המזינים את השן. המוך משתרע מהכותרת ועד לקצה שורשי השן השקועים בעצמות הלסתות. המוך נפגע כאמור מתהליך עששת מתקדם. ללא טיפול, החיידקים ממשיכים את פעולתם לכיוון קצה השורשים תוך סכנה להיווצרות מורסה והתפשטות הזיהום לעצמות הלסת. תהליך עששת זה כרוך בכאבים, נפיחות, היווצרות כיסי מוגלה וסיכון העצם.
ללא טיפול שורש והרחקת גורמי הדלקת, החלופה היחידה היא עקירת השן.

מה כולל טיפול שורש:
טיפול שורש כולל שלוש פעולות:
הרחקת המוך – כלי הדם והעצבים שבתוך השן
ניקוי החלל והשורשים משאריות החיידקים
סתימת החלל שנוצר
“ביצוע כתר על שן שעברה טיפול שורש הוא בגדר טיפול מומלץ מאוד ולא חובה”

להרחקת המוך יש לבצע פתח דרך כותרת השן (בהנחה שהעששת לא פערה חור גדול מדי). דרך פתח זה מרחיקים את המוך ומנקים את חלל השן והשורשים. לעתים, יש צורך בהחדרת תרופות לחלל המוך לחיסול החיידקים ומניעת זיהום. בגמר שלב זה (בהנחה שטיפול השורש לא נגמר בביקור יחיד) מבצעים סתימה זמנית של החור בכותרת. בביקור החוזר לאחר פתיחת הסתימה הזמנית, דוחסים לשורשים (אורך התעלות נקבע בד”כ בצילום רנטגן) ולחלל המוך חומר סתימה ייעודי. הדחיסה חייבת להיות טובה למניעת טיפולים חוזרים. את החור בכותרת סותמים, ובמידת הצורך יוצרים כותרת חדשה. השן שעברה טיפול שורש ניזונה מכלי דם סמוכים.

ניתוחי חניכיים:

מחלת החניכיים הוא תהליך זיהומי כרוני של הרקמות התומכות (Periodontal Disease) והמקיפות את השן.

מחלות החניכיים הן הסיבה הראשונה במעלה לאובדן שיניים אצל מבוגרים.
מגיל 35 ואילך שלושה מכל ארבעה מבוגרים סובלים ממחלת חניכיים מדרגה כלשהי . הסיבה למחלת החניכיים היא הפלאק החיידקי היוצר אנדוטוקסינים (רעלנים) הפוגעים בחניכיים. בשלב הראשון נוצרת דלקת החניכיים  (Gingivitis) החניכיים אדומים, נפוחים ונוטים לדמם בנקל.

במקום שטח פנים של החניכיים הנראה באופן נורמלי כקליפת תפוז, מופיע גוון מבריק וחלק של החניכיים. שלב זה הפיך לחלוטין וניתן לטיפול פשוט על ידי הברשת שיניים ושימוש בחוט דנטלי. מחלת החניכיים עלולה להיות רדומה במשך תקופה ממושכת ולכן החולה אינו מודע לקיומה. כאשר לא ניתן טיפול הולם בשלבים המוקדמים עלול המשך התהליך לגרום לנזק מתמשך בחניכיים ולרקמות התומכות את השן, עד כדי נשירת השיניים.

סימנים לדלקת חניכיים:

• חניכיים הנוטים לדמם בנקל בעת הברשת שיניים.
• מראה אדום, נפוח, מבריק ורך.
• נסיגת חניכיים.
• ריח פה רע, קבוע.
• שיניים רופפות.
• מוגלה בין השיניים לחניכיים.
• שינוי בהתאמת כתרים וגשרים.

טיפול:
הטיפול במחלת החניכיים מותנה בשלב המחלה. בשלב הראשון יש להוריד את האבנית ולטפל בעששת. לעתים רחוקות יותר, יש לטפל במנשך. טיפול אנטיביוטי או טיפול בשטיפות מי פה המכילים חומרים אנטיביוטיים עשויים להרחיק את החיידקים יוצרי הרעלים. אם קיימים כיסים מוגלתיים בחניכיים, יש לעתים צורך בהשתלת חומרים אנטיביוטיים בכיסים אלו. במצבים חריפים יותר, יש צורך בפתיחה כירורגית של החניכיים, הרחקתם מהשיניים, ניקוי הכיסים המודלקים והמוגלתיים, הרחקת האבנית, הקצעת שורשי השיניים ותפירה מחודשת של החניכיים. הקצעת השורשים מטרתה הרחקת אבנית וחיידקים משורשי השן. בפעולה זו מגרדים גם חלק מהצמנטים המהווה קרקע מזון לחיידקים.

כאשר התהליך מגיע לעצם, הפעולה הכירורגית מורכבת יותר וכוללת בנוסף, הרחקת מוקדי הזיהום מהעצם, ייצוב השן בעצם, וקיבוע מחדש.