מומחיותו של המומחה לשיקום הפה
במה מתייחד תחום שיקום הפה ברפואת השיניים? מדוע בכלל צריך רופא השיניים לשאת בתואר מומחה לשיקום הפה לפני שנמסור לידיו את הטיפול בשיקום הפה? האם לא די למשימת שיקום הפה ברופא שיניים שהוסמך כחוק וזכה בתואר ד”ר, לאחר שסיים שש שנות לימוד באוניברסיטה?
מסתבר שהדברים אינם פשוטים כפי שהם נראים, לכאורה, להדיוטות שאינם מתעמקים בתחום. לגמרי לא פשוטים. לא פשוטים עד כדי סיכון הסיכוי לשיקום מלא ומוצלח של הפה, והגדלת הסיכוי להסתבכות רפואית ואפילו להיקלע להוצאות כספיות מיותרות בשל הצורך לבצע “תיקונים” בעבודתו של רופא השיניים בתחום שיקום הפה אף שאין הוא מומחה לשיקום הפה.
בדומה לתחומי רפואה אחרים בהם קיימת התמחות מקצועית (אורתופד, קרדיולוג, גניקולוג, רופא העיניים ועוד), קיימים גם ברפואת השיניים תחומי התמחות – תשעה במספר, כגון שיקום הפה, יישור שיניים, טיפולי שורש ועוד. רק רופא שיניים שלאחר שש שנות לימודים כלליים ברפואת שיניים, מקדיש עוד ארבע שנים להכשרה באקדמיה בתחום המומחיות הייחודי בו בחר, זכאי לשאת בתואר מומחה באותו תחום, לאחר שעבר את בחינות משרד הבריאות, ועמד בכל הדרישות הקבועות בחוק המזכות אותו בתואר ובתעודה של מומחה מטעם משרד הבריאות בתחום התמחותו.
אחד מתשעת תחומי ההתמחות הללו, ואולי המסובך שבהם, הוא תחום שיקום הפה. מספר המשתלמים בתחום זה נמוך להדהים – כארבעה רופאי שיניים מתקבלים מידי שנה בישראל להתמחות בשיקום הפה (בדרך כלל שניים באוניברסיטת תל אביב ושניים באוניברסיטה העברית; ואחת לכמה שנים מקיים גם צה”ל מסלול שכזה לרופאי שיניים בודדים). זו, אגב, הסיבה שבארץ מצויים רק כמאה מומחים לשיקום הפה, מכלל 8,000 רופאי השיניים הפעילים בישראל.